היום במנחה אין אומרים תחנון, כי בט”ו בשבט

י"א שרשאי להמשיך לאכול כמו מי שאוכל לחם

אם כל מטרתו רק להפיג עד שלא מברך

הגמ' אומרת שאין קבע לשינה (וגם מעט מרגיע).

ראשית נפלה טעות משמעותית מאד בהדפסת התשובה הראשונה.

אסור כיון שהאכילות מצטרפות והוי אכילת קבע חוץ

לעשות סוכתו קבע | ברכת הלולב בסוכה |

ישן מתחת למיטה בסוכה | שינת נשים בסוכה

מסתבר שאין לדמות מקרי הפשיעה זה לזה, שאין

הרי אצלו העיקר היא התורה, והשאר הם סיוע למטרה. לכך מנת חלקו גדולה, ויקבל שכר אף על האכילה.

ערבוב בין שני מושגים דומים אך שונים, והם אחדות ואחידות. "אחידות" משמעותה שהכל מתנהגים בצורה אחידה, חושבים אותו דבר, עושים אותו דבר, ונראים אותו דבר. "אחדות" לעומת זאת, אין פירושה טשטוש וערבוב בין השונים, עדי הפיכתם למין יצור כלאיים

בש"ע יו"ד סי' קל"א סעיף קי"א מבואר שרק

פעם נשאל באחת הדרשות בלונדון למה ש"ס מפרידה בין אשכנזים לספרדים? למשמע השאלה, קם ודפק על השלחן: "בתורה אין עדות! נאמר ‘תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב’. לא נאמר ‘קהילת הספרדים’ ולא ‘קהילת האשכנזים’! אין דבר כזה! תורה אחת – משפט אחד"…

ט"ו בשבט הוא יום ידוע בתפוצות ישראל כיום שמחה המנהג העיקרי שבו הוא אכילת פירות מינים ממינים שונים ~ אצל מי החל המנהג ומי "גנב" אותו ~ מה הטעם לאכילת פירות ביום זה ~ מכמה סוגי פירות נהגו לטעום ~ ועל שום מה נזכר הוא כיום שמחה.

כל זמן שלא סיימת את אכילת הפירות אפשר

ההמתנה לפעמים נחשבת הפסק ולפעמים לא נחשבת הפסק.

מתוך הספר: עט הזמיר, לע”נ הבחור ר' מאיר

1. עיין בספר ברכת ה' חלק ג' פרק